אורלי מזרחי, בת 54 מתגוררת בקיבוץ אלרום ברמת הגולן, נשואה ואמא ל-3 ילדים בוגרים. לצד עבודתה כמנהלת חשבונות, היא עוסקת בתכשיטנות — עיסוק שאותו היא לוקחת מאוד ברצינות.
לפני כ- 4 שנים, הגיעה אורלי עם ביתה לשיעור ניסיון בחרוז כזה: "זה התחיל במקרה. הגעתי בשביל הבת ונשארתי – זו הייתה אהבה ממבט ראשון!".
בדיוק באותה תקופה התפנה לאורלי יום בשבוע. היא הייתה נחושה שלא למלא אותו בסידורים, בישולים וקניות והחליטה להעשיר את חייה בעיסוק שהוא באמת משמעותי עבורה. היא החלה ללמוד באקדמיה לתכשיטנות בחרוז כזה, למדה טכניקות שונות ובעיקר התמקדה בעבודה במחט (אהבתה הגדולה!) וכיפופי מתכת "מעבר לידע המקצועי, הקורסים הפגישו אותי עם עוד נשים שאוהבות ליצור תכשיטים כך שהשעורים היו גם מפגש חברתי-יצירתי מאוד מהנה ומפרה".
במשך הזמן, למדה אורלי באקדמיה גם קורסים עסקיים ובהדרגה החלה למכור את עיצוביה בבית, בקיבוצים בסביבה ובירידים. לפני כשנה וחצי, החליטה למכור, בנוסף, גם בערוץ מכירות אינטרנטי ופתחה חנות אונליין באתר חרוז כזה "אני זוכרת את היום שבו החנות שלי עלתה לאוויר. כבר באותו יום נמכרו 2 צמידים שלי וזה היה מאוד מרגש. בנוסף, אחת מבלוגריות האופנה שהגיעו לאירוע השקת אתר המכירות, החמיאה לתכשיטים שלי וכתבה פוסט מפרגן".
לדעתה של אורלי, כל מעצבת צריכה לשאוף למכור כי בסופו של דבר התכשיטים צריכים לצאת מהמגירות ולפנות מקום לחדשים, מעבר לכך זה כמובן סוג של הכרה ביצירה. "אצלנו בקיבוץ עדיין נהוג להתלבש בצורה חגיגית לארוחת ערב של יום שישי וזה עושה לי נחת לראות בחדר אוכל נשים שעונדות את התכשיטים שלי. עבורי זו המחמאה הכי גדולה!".
כיום, אורלי יוצרת תכשיטים בצורה עצמאית וממשיכה לרענן את הידע המקצועי באקדמיה לתכשיטנות. אין לה שום בעיה "לקפוץ" לשיעורים ולעשות את כל הדרך מרמת הגולן עד לב תל אביב "חרוז כזה הוא כמו בית. בשיעורים הכרתי נשים שהפכו לחברותי לכן תמיד כייף לבוא ולפגוש את המדריכות ואת הבנות".
ומה בעתיד? "אין ספק שאני נשארת בתחום וממשיכה ליצור ולמכור. תכשיטנות היא לא משהו שאי פעם אותר עליו, לכן התכנית שלי אם לנסח אותה קצר ולעניין היא – להמשיך לעשות!".
כדי להתרשם מעיצובי התכשיטים, בקרו כאן – בחנות האינטרנטית של אורלי מזרחי
